ערעור על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה שהתנה את תשלום חלק ממזונות הילדים ושלא פסק להם הוצאות משפט

1. אם המערערים והמשיב נשואים זל"ז והמערערים הם שני ילדיהם הקטנים כבני 3 ושנתיים.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק לילדים מזונות נגד אביהם, אולם לא זיכה אותם בהוצאות. יתר
על כן, התנה תשלום חלק המזונות )התשלום עבור המעונות( בהבאת אישור מדי חודש מפקידת
הסעד שהאם מבצעת את הסדרי הראיה.

הערעור מוסב על הצורך בהשגת האישור כתנאי לתשלום המזונות, ועל אי פסיקת הוצאות
משפט.

2. אני סבור שדינו של הערעור להתקבל על שני טעמיו, ואתחיל מעניין התניית התנאים
לתשלום המזונות.

3. כפי שעולה מחומר שהומצא בתיק הערעור, וכפי ששמעתי מב"כ הצדדים ומהמשיב בעצמו,
היו שיבושים בביצוע הסדרי הראיה, ואני יוצא מתוך הנחה שהאם אכן הקשתה על ביצועם.

אולם הפתרון שביהמ"ש נקט בו הוא פתרון לא נכון: הוא העניש למעשה את הילדים בכך שאם
אמם לא תקיים את הסדרי הראיה, הם לא יזכו לקבל את התשלום עבור המעון.

סנקציה שכזאת היא בלתי אפשרית עפ"י שיטת המשפט המקובלת בארץ.

אי אפשר להעניש ילדים בצמצום מזונותיהם בגלל מעשי ההורים.

האפשרות לפגוע במזונות עקב שיבושים בהסדרי הראיה היא על דרך הגשת תובענה שבה יתבעו
הילדים כנתבעים, והעתירה תהיה להפחית ממזונותיהם בגלל סרבנותם והיותם ילדים
מורדים.

אין צורך לומר כי הליך שכזה נגד שני פעוטים בגיל שנתיים ושלוש הוא הליך שלא יעלה על